תיקון 21 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) התשע"ח– 2018


בתאריך 02/07/2018 התקבל בכנסת תיקון לסעיף 23 של החוק הנ"ל, אשר מגדיר את התנאים, שרק בהם, תהיה רשאית קופה אישית לפיצויים או במרכיב הפיצויים בקופת גמל לקצבה (ביטוח מנהלים/קרן פנסיה) להחזיר למעסיק את כספי הפיצויים הצבורים של עובד וזאת בכפוף להוראות סעיף 26 ו 14 לחוק פיצויי פיטורין:

תנאי ראשון: סיום מלא של יחסי העבודה.
תנאי שני: תקופת הודעה לקופה – ארבעה חודשים מסיום יחסי העבודה שבמהלכם על המעסיק:
להמציא לקופה פס"ד הצהרתי ששולל את זכאות העובד או 
אסמכתא על נקיטת הליך משפטי לקבלת פס"ד הצהרתי כאמור לעיל או פס"ד לשלילת זכאות העובד לפי סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורין, גם אם פס"ד הסופי יגיע לאחר ארבעה חודשים. לחילופין, להמציא לקופה את כל המסמכים הבאים:
הודעה בצירוף אסמכתא עפ"י דין או הסכם העסקה שהפיצויים ניתנים להחזרה וכן הודעה מהעובד שנחתמה לאחר סיום יחסי העבודה, המאשרת כי ניתן להחזיר למעסיק את הפיצויים שהופקדו או חלקם.

מרוץ ארבעת החודשים

הקופה תשחרר את כספי הפיצויים לעובד אלא אם קיבלה מהמעסיק את האסמכתאות הנדרשות תוך ארבעה חודשים מסיום יחסי העבודה. אולם כל עוד נותר הכסף בקופה, יכול המעסיק להמציא את האסמכתאות המתאימות ולקבל את הפיצויים בחזרה גם לאחר חלוף ארבעת החודשים הנ"ל.

שחרור פיצויים תקועים מהעבר

החשיבות הרבה של תיקון החוק הנ"ל, באה לידי ביטוי בסעיף האחרון, הקובע כי פיצויים ש"תקועים" מהעבר, ישוחררו למשיכה ע"י עובדים שפרשו בעבר, ואין בידם אישור מעסיק לשחרור כספי הפיצויים מסיבה זו או אחרת, וזאת החל מחודש נובמבר 2018.

סעיפים 14 , 16 , 17 ו 26 לחוק הפיצויים על קצה המזלג:
סעיף 14 קובע כי תשלום לקופה לא יבוא במקום פיצויי פיטורין אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי או שאושר ע"י שר הכלכלה. יש לציין כי ה"אישור הכללי להסכם לפי סעיף 14" קובע כי למעסיק זכות להשבת כספי פיצויים אם העובד ביקש לפדות את הפיצויים: לפני גיל הפרישה (60) או פרישה שלא עקב נכות של 75% ומעלה.
סעיף 16 קובע שלעובד אין זכאות לפיצויים אם פוטר בנסיבות שעל פי הסכם קיבוצי שחל על המעסיק הספציפי, או הסכם קיבוצי שחל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים מופחתים.
סעיף 17 מתיר לבית דין לעבודה, לקבוע שפיטוריו של עובד, היו בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויים כולם או חלקם.
סעיף 26 א' קובע כי פיצויים ששולמו למטרת קצבה אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול למעט אם נקבע בהסכם קיבוצי או הסכם אחר שכן ניתנים להחזרה או להעברה.

מסקנות

מזווית המעסיקים:

זכאותו של המעסיק להשבת הפיצויים אליו מותנית ביכולתו להוכיח כי התמלאו התנאים הקבועים, ועליו לפעול תוך 4 חודשים ממועד סיום יחסי עובד מעסיק, על מנת לעצור את משיכת הכספים ע"י העובד. אין ספק כי עמידה בתנאים הנ"ל תקשה על המעסיקים, ויש להניח כי רוב המעסיקים יעדיפו להימנע מראש מדרישה להשבת הפיצויים, אלא אם כן מדובר במקרה מהותי ובעל ערך כלכלי רב.
ייתכן כי מעסיקים רבים יבקשו להוסיף בהסכמי ההעסקה תנאים חדשים, אשר יאפשרו להם שליטה רבה יותר בעת עזיבת עבודה.

מזווית העובדים:

עובד המבקש לפדות את כספי פיצויים, שלא בגין אירוע מזכה: פרישה בגיל 60 ואילך, נכות 75% ומעלה או פטירה, מסתכן בכך שהמעסיק יטען כי העובד הפר את הוראות ההסכם הכללי לפי סעיף 14 וכפועל יוצא מכך גם את הוראות סעיף 26, על אף שהפיצויים הופקדו למטרת קצבה.

בנוסף, על העובדים להביא בחשבון שפדיון כספי פיצויים יגרום להקטנה ובמקרים מסוימים אף לפגיעה אנושה בפנסיה בעת יציאתם לגמלאות.

עפ"י תקנון קרנות הפנסיה הוותיקות, פדיון כספי פיצויים עשוי להביא לשלילת זכאות לקבלת הפנסיה!

נקודות למחשבה

בתיקון זה פתר המחוקק שתי בעיות עיקריות: כספי הפיצויים התקועים מהעבר, ואת התלות של העובדים בהסכמת המעסיקים במכתבי שחרור לקופות.
למעסיקים נותר מרחב תמרון צר למימוש זכאותם.
המחוקק ממשיך ומעודד את העובדים להותיר את הפיצויים לגיל הפרישה ולא לצרוך אותם בהווה.
בעת סיום יחסי העבודה, במיוחד לפני גיל הפרישה, על המעסיקים והעובדים לשקול הטב את צעדיהם ביחס לפיצויים הצבורים בקופה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.